עינת סוכנות לביטוח (1993) בע"מ ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

א.הרקע לתובענה וטענות התובעים

1.בסוף שנת 1992 חדלה הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: "הסנה") להתקיים כחברת ביטוח, וביום 8.1.93 נחתם הסכם (להלן: "הסכם הסנה") לפיו רכשו הנתבעת וכן מגדל חברה לבטוח בע"מ (להלן: "מגדל") התחייבויות ונכסים של הסנה ובכללם את תיק ביטוח החיים וחלק מתיק הביטוח הכללי של הסנה (להלן: "תיקי הסנה").

2.בכתב התביעה שבפני טוענים התובעים 2 ו-3 (להלן בהתאמה: "זילברברג" ו-"בן משה") כי ערב חתימת הסכם הסנה הם פעלו כיחידת סוכנים בהסנה וכי עם רכישת תיקי הסנה שילמו הנתבעת ומגדל לתובעים את עמלות לקוחות התובעים וזאת באמצעות מגדל.

3.זילברברג ובן משה מוסיפים וטוענים כי לאחר שהקימו את התובעת 1 (להלן: "עינת") הועברו כספי העמלות לעינת, באמצעות מגדל.

4.להלן טוענים התובעים כי במהלך אוגוסט 2006 הודיעה להם מגדל כי הנתבעת לא העבירה אליה את עמלות הביטוח שאמורות להיות משולמות לתובעים.

בעקבות פנייתם לנתבעת מנהל הנתבעת מר דני קהל (להלן: "קהל") לתובעים כי ההפסקה בהעברת העמלות הינה מכוונת שכן לטעמה של הנתבעת עמלות משולמות רק בגין סוכנים המשויכים ל"יחידה המרכזית" המזוהה עם זילברברג ובן משה ולא עם עינת.

5.התובעים אשר הגדירו את הטענה האמורה כמגוחכת וקלושה טענו כי בעוד שמגדל עומדת בהתחייבותה כלפי התובעים, הרי שהנתבעת מבקשת להתחמק מהתחייבותה וכי בדיקתם העלתה כי במהלך השנים העבירה הנתבעת עמלות חסרות.

6.להלן טענו זילברברג ובן משה כי עוד במהלך חייה העסקיים של הסנה, וביום 24.4.90 נחתם בינם ובין הסנה הסכם המסדיר את תשלום עמלותיהם (להלן: "הסכם רגבים") ובגדרו הוסדרה זכאותם של התובעים לקבלת דמי גביה בשיעור של 1/2% לשנה מן הפרמיה המשולמת (למעט בפוליסות חיסכון טהור ופוליסות גימלה) (להלן: "עמלת גביה") וכן 1/4% לשנה מן הסכום המצטבר בפוליסות חיסכון (להלן: "עמלת שימור").

7.לטענת התובעים מערכת היחסים בינם ובין הנתבעת הינה מערכת עסקית שבסיסה יחסי נאמנות שכן כל המידע לגבי הלקוחות, הפרמיות, הדוחות וכו' מצויים בידי הנתבעת אשר במהלך כל השנים העבירה את העמלות על פי תחשיביה לתובעים, באמצעות מגדל.

8.התובעים טוענים כי הם זכאים למתן חשבונות מאת הנתבעת ובכלל זה מלוא פרטי הנהלת חשבונות, פרמיות גביה, סכומי חיסכון באופן אשר ישקף את זכויותיהם של התובעים לקבלת עמלותיהם ממנה.

9.התובעים טוענים כי על פי הערכתם, אומדן עמלת הגביה המגיעה להם מאז שנת 2000 מסתכמת לסך 358,000 ₪ בעוד שעמלת השימור לשנת 2006 מסתכמת לסכום של 100,000 ₪.

ב.טענות הנתבעת

1.בכתב הגנה טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחוסר עילה או למחוק את עינת כתובעת מחוסר יריבות.

2.לעיצומו של עניין טענה הנתבעת כי מכוחו של הסכם הסנה כל אחד מבין הנתבעת ומגדל מזדכה במחצית הרווחים בתיקי הסנה וחייבת במחצית ההוצאות.

3.להלן נטען כי כל אחד מבין מגדל והנתבעת קיבלה על עצמה את האחריות לניהול הטכני של כמחצית מן התיקים לרבות טיפולים ותשלום עמלות סוכנים.

4.הנתבעת הטעימה כי חלוקת האחריות בוצעה על בסיס של שיוך סוכנים אל מגדל או אליה וכי יחידת הסוכנים של התובעים שויכה למגדל למעט סוכן בשם שמיר הורוביץ (להלן: "שמיר") אשר שויך לנתבעת, ומשכך חלקה של הנתבעת במסגרת ההתחשבנות שבינה ובין מגדל מתמצה בכך שהיא העבירה למגדל, מדי שנה את הנתונים הנמצאים בידה והמתייחסים לפוליסות המטופלות על ידי שמיר.

5.ככללו של דבר, כך הנתבעת; כל הנתונים הנוגעים לזכאויות של סוכנים אשר שויכו למגדל ובכלל אלו הנוגעים להתחשבנות מול התובעים, מצויים בידי מגדל (למעט באשר לשמיר) וכי מגדל הינה אחראית לעריכת התחשיבים הנוגעים לעמלות התובעים ולתשלומם.

6.הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סכומי העמלות להם זכאים התובעים מהווים מרכיב אחד מסך כל הנתונים שמעבירה לה מגדל וכי מרכיב זה אינו ניתן לזיהוי על ידי הנתבעת, ומשכך הנתבעת לא ידעה ואינה יכולה לדעת איזה סכומים שילמה מגדל אם בכלל לתובעים.

7.בהידרשה להסכם רגבים והסבר העמלות על פיו טענה הנתבעת כי עינת התאגדה רק ביום 14.5.93 בעוד שעסקי הסנה חדלו להתקיים בסוף שנת 1992 ומשכך, עינת לא היתה יכולה להיות צד להסבר הגלום בהסכם רגבים.